ההידרדרות המוסרית של העם מובילה אותו מעבודה זרה גרידא אל עבר תהום של שפיכות דמים אכזרית בתוך המשפחה. מתוך אהבה עזה ומסירות עצומה לאלילי כנען, הגיעו בני ישראל לשפל שבו רצחו את ילדיהם [אבן עזרא], בפולחנים מזעזעים דוגמת עבודת המולך [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים כי דם נקי הוא למעשה הפירוט המופיע מיד לאחר מכן, דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שהוקרבו לאלילים [מאירי]. לצד זאת, יש המזהים כאן מעגל דמים מחריד ורב-דורי: הסבים היו רוצחים את נכדיהם הקטנים, כדי למנוע מצב שבו הנכדים יגדלו וינקמו את דם הוריהם שהוקרבו לשדים. רצח מונע זה של הנכדים החפים מפשע הוא ה"דם הנקי" הנשפך [אלשיך].
בעקבות מעשים אלו מתואר כי וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ. משמעות המילה היא שהארץ הזדהמה והושחתה [ביאור שטיינזלץ], ויושביה הפכו לרשעים וחייבים בעונש בשל ריבוי הדם שנשפך לעבודה זרה [מצודת ציון, מצודת דוד]. המילה בַּדָּמִים מופיעה בה"א הידיעה, והיא באה ללמד שהארץ לא נטמאה משפיכות דמים כללית, אלא ספציפית מאותם דמים נזכרים של בני המשפחה שהוקרבו באכזריות [רד"ק, מאירי].