השיא השלילי במעשיהם של בני ישראל היה ההידרדרות לעבודה זרה [רד"ק]. הכתוב מציין כי הם עבדו את עצביהם, כלומר את אליליהם [ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה זו נועד לבטא גנאי וקלון [אבן עזרא], והיא נגזרת מלשון עצבות, שכן האלילים מעציבים את לב עובדיהם אשר צועקים אליהם ואינם נענים [מצודת ציון].
בעקבות מעשים אלו, וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ, כלומר למכשול. הפרשנים נחלקו בשאלה מהו אותו מוקש. יש המפרשים כי האלילים עצמם הם שהפכו למכשול עבור בני ישראל [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי המוקש מתייחס לגויים עובדי האלילים, אשר הכשילו את ישראל והסיתו אותם לעבודה זרה [מצודת דוד].
גישה נוספת מציגה מעגל קסמים הרסני שהוביל להעמקת החטא. כאשר בני ישראל חוו צרות וראו שהעבודה הזרה הופכת להם למוקש, הם השוו את מצבם לגויים שעבדו את אותם אלילים ולא ניזוקו. מתוך כך הם הסיקו בטעות כי הגויים מצליחים משום שהם עובדים את האלילים במסירות רבה יותר, ומחשבה זו דחפה את בני ישראל להרבות בעבודה זרה בעצמם [אלשיך].