בעקבות מאיסתם של בני ישראל בארץ החמדה, נחרץ גורלם של בני דור המדבר בעונש חמור וסופי. ה' גוזר עליהם כליה ומונע מהם את הכניסה לארץ המובטחת [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי הביטוי וַיִּשָּׂא יָדוֹ משמעותו שה' נשבע. שימוש בלשון זו נועד לתאר את השבועה בדרך ציורית השאולה ממנהג בני האדם, הנוהגים להרים את ידם לשמים בעת שבועה [אבן עזרא]. המילה לָהֶם מתפרשת ככוונה עליהם ובעבורם [רד"ק, מצודת דוד], כלומר שהשבועה נגזרה על עצמם [אלשיך].
תוכן השבועה הוא לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. ה' נשבע להעניש את כל אותם אנשים שהלינו נגדו [רד"ק], כך שכולם ימותו ופגריהם ייפלו באותו מדבר [אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. עונש זה נועד להבטיח שהם עצמם לא יזכו לבוא אל הארץ שבה מאסו [מלבי"ם]. שבועה זו מכוונת לדברי ה' המפורשים בתורה, שם נשבע כי כל האנשים שהמרו את פיו יתמו וימותו במדבר [מאירי].