הידרדרות העם אל עבר העבודה הזרה הגיעה בשלב זה לנקודת השפל הרעה והחמורה ביותר [רד"ק]. לא היה זה רק חיקוי של מנהגי הגויים, אלא עבודה יתרה וקיצונית אף יותר, שבאה לידי ביטוי בהקרבת הבנים והבנות [אלשיך]. פולחן אכזרי זה של זבח ילדים מרומז כבר בתורה כהקרבת זבחים ל"שעירים" [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים דנים בזהותם של אותם שדים שאליהם הופנו הקורבנות. הגישה המרכזית היא שאלו היו הישויות שאומות העולם באותה תקופה נהגו לעבוד להן [מאירי, מצודת דוד, אלשיך]. עם זאת, מודגש כי המקרא משתמש במונח זה רק על סמך מחשבתם ואמונתם של עובדי האלילים, ולא משום שיש לאותם שדים כוח אמיתי, ממש כפי שנביא שקר מכונה לעיתים במקרא "נביא" משום שכך הוא נתפס בעיני שומעיו [אבן עזרא].
באשר למשמעות המילה לַשֵּׁדִים, יש המבארים כי מקורה בשורש ש.ד.ד, כלומר ישויות ש"שודדות" והורסות את דעתו של האדם [אבן עזרא].