הישועה האלוהית אינה תלויה תמיד בזכויותיו של העם, ולעיתים היא נובעת ממטרות עליונות של גילוי כבוד ה' בעולם. הפרשנים מסכימים כי ה' בחר להציל את בני ישראל למרות שלא היו ראויים לכך, שכן הם המרו את פיו, חטאו והיו חסרי ביטחון בו [רד"ק, אלשיך, מאירי]. לכן, ההצלה לא נעשתה בזכותם, אלא ממניעים אחרים [ביאור שטיינזלץ].
המילה ויושיעם מבטאת את הצלתם של ישראל מיד המצרים שרדפו אחריהם [רד"ק]. ישועה זו נעשתה למען שמו, ומספר טעמים ניתנו לכך. ראשית, שמו של ה' נקרא על בני ישראל בהיותו אלוהי העברים [אבן עזרא]. שנית, ההצלה נועדה למנוע חילול השם, שכן אילו היו ישראל נכחדים, אומות העולם היו עלולות לטעון שה' לא הושיע אותם מפני שהיה חסר יכולת לעשות זאת [מצודת דוד, מלבי"ם].
המטרה הנוספת של הישועה היא להודיע את גבורתו. קיימת הבחנה בין הפרשנים לגבי קהל היעד של הודעה זו. גישה אחת סבורה כי המטרה היא פרסום גבורת ה' בקרב אומות העולם והמצרים, כפי שהתבטא במפלת פרעה וצבאו בים [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המדגישים כי המטרה הייתה פנימית, כדי שבני ישראל עצמם יכירו את גבורת ה' ושמו ייוודע בתוכם [מלבי"ם, אלשיך].
מבחינה תחבירית, המילה להודיע נכתבה ללא אות וי"ו החיבור בתחילתה. מכך ניתן ללמוד כי שני חלקי הפסוק קשורים זה בזה באופן ישיר: ה' פעל למען שמו דווקא על ידי כך שהודיע את גבורתו, שכן סיפור הגבורה הוא האמצעי שמפרסם את שמו בעולם. מתוך הבנה זו עולה גם מסר של נחמה: אם ה' הושיע את יוצאי מצרים למען שמו למרות חטאיהם וחוסר אמונתם, על אחת כמה וכמה שיושיע את ישראל בגלותם, שכן הם בעלי אמונה חזקה יותר מדור יוצאי מצרים [אלשיך].