ההיסטוריה של עם ישראל רצופה בתקופות של שפל מדיני ושיעבוד לכוחות זרים כתוצאה מעזיבת דרך הישר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי התקופה הנידונה כאן היא תקופת השופטים. בשנים שבין שופט לשופט, פלשו עמים זרים לארץ ישראל פעם אחר פעם [ביאור שטיינזלץ, מאירי]. וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם מכוון למסירתם החוזרת ונשנית לשלטונם של מלכים ואומות כגון עגלון מלך מואב, כושן רשעתים, סיסרא, פלשתים ומדיין [רש"י, מאירי].
מנגד, יש המפרשים כי הפסוק מכוון לתקופת חורבן הבית והגלות. לפי תפיסה זו, ה' מסר את ישראל לידי הגויים כדי שעצם הייסורים והפיזור בארצות זרות ישמשו להם ככפרה על חטאיהם [אלשיך].
הביטוי וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם מתאר את השלב הראשון בתהליך ההידרדרות הלאומית. בתחילה, השליטה הייתה רק בבחינת ממשלה מצד עמים המוגדרים כ"שונאים". עם זאת, שלב זה היה רק תחילתו של תהליך שעתיד להחמיר ללחץ פיזי ממשי על ידי "אויבים", שהם גרועים ואכזריים יותר מהשונאים, עד להכנעתם המוחלטת של ישראל תחת יד הגויים [מלבי"ם].