מעשה העגל טומן בחובו סתירה עמוקה וטראגית, שבה עם שזכה לגילוי שכינה עליון בוחר להחליף את מקור חיותו באלילות נחותה ובזויה.
המילה וַיָּמִירוּ משמעותה חילופין ותמורה [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי הצירוף אֶת כְּבוֹדָם מתייחס למעשה לכבודו של ה'. השימוש במילה "כבודם" במקום "כבודי" מוגדר על ידי הפרשנים כאחד משמונה עשר "תיקוני סופרים", כינוי שנועד לשמור על כבוד שמיים ולעדן את הביטוי, כדי לא לייחס את הביזיון ישירות כלפי האל [אבן עזרא, מצודת דוד, מנחת שי].
הפסוק מציג ניגוד חריף: בני ישראל, שזכו לראות את כבוד ה' בהר סיני, החליפו אותו בתַבְנִית עשויה זהב של עגל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה]. על פער זה מוסיף מבט ייחודי המדגיש את גיחוך המעשה: כיצד ייתכן שעם ישראל, שניזון מן המן השמימי ומדרגתו הרוחנית גבוהה כל כך, השפיל את עצמו לעבוד יצור שניזון ממאכל נחות כמו עשב? [אלשיך].
התיאור אֹכֵל עֵשֶׂב אינו מתייחס לפסל עצמו, אלא לבעל החיים שאותו הפסל מייצג [רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתוספת זו נועדה להדגיש את הפלגת הביזיון, הקלון והכיעור שבעבודה זרה זו [אבן עזרא, מאירי]. כדי להמחיש את שפלותו של האליל, מתואר השור בשעה שהוא אוכל עשב כחיה מנוולת ומשוקצת ביותר; יש המפרשים שזהו משום שהשור מלכלך את העשב ברירו בשעת האכילה [מצודת דוד], ויש המוסיפים כי הוא מרבה להוציא פרש (צואה) ומתלכלך בו [רש"י].
כך, מתוך שכחה מוחלטת של האל שעשה עמהם נסים ונפלאות במצרים ועל הים, המירו בני ישראל את תפארתם בדמותו של בעל חיים דוחה ובזוי [מאירי].