תארו לעצמכם שקיבלתם מתנה עצומה ומרגשת, וכעבור כמה ימים פשוט שכחתם ממי שנתן לכם אותה. נשמע מוזר, נכון? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. זמן קצר מאוד אחרי שה' הוציא אותם ממצרים וקרע להם את הים, הם פשוט שכחו הכל. בדרך כלל בני אדם זוכרים היטב אפילו נס אחד מרגש, אבל בני ישראל חוו המון ניסים מדהימים, ובכל זאת הזיכרון פשוט נמחק מהלב שלהם.
כדי להבין עד כמה ההצלה הזו הייתה מיוחדת, מופיעה המילה אֵל. השם הזה נועד להדגיש שה' הציל אותם מתוך חסד, פשוט כי הוא אוהב אותם, גם אם לא ממש הגיע להם בזכות עצמם. הוא עשה למענם גְדֹלוֹת, כלומר מעשים נפלאים ועצומים.
אבל רגע, למה הם בכלל חטאו ועשו את עגל הזהב? אולי הם לא רצו לעזוב את ה', אלא רק חיפשו משהו באמצע שיעזור להם להתחבר אליו? התשובה נמצאת במילה בְּמִצְרָיִם. כשהם היו שם, ה' הציל אותם בעצמו, באופן ישיר ובלי שום עזרה מאף אחד. לכן, אם ה' הושיע אותם לגמרי לבדו במצרים, לא היה שום היגיון לבקש פתאום פסל שיעזור להם במדבר.