בעקבות מאיסתם בארץ הקדושה, בני ישראל התפתו לנשות מואב ולעבודת האלילים שלהן. הם וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר, כלומר נקשרו אליו, בין אם בחיבור הדוק ותמידי ובין אם בקשר שטחי ורפוי כמו צמיד, בניגוד לדבקות המוחלטת בה'. משיכתם לאליל זה נבעה גם מכך שעבודתו כללה עשיית צרכים, דבר שהעניק להם הקלה פיזית מהחשש שגופם יתפוצץ מאכילת המן. כאשר נענו להזמנת הנשים להשתתף בסעודותיהן, הם וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים, כינוי גנאי המדגיש כי לאלילים אין כל רוח חיים. מהשוואה זו לומדים שכשם שגופת אדם מטמאה ואסורה בהנאה לעולם, כך גם תקרובת של עבודה זרה מעבירה טומאה חמורה ואסורה בהנאה לנצח.
תהלים, פרק ק״ו, פסוק כ״ח
וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.