תהלים, פרק ק״ז, פסוק ל״ט

לאחר תקופה של שגשוג שבה חטא העם מתוך גאווה, חל מהפך חד של עונש מאת ה', אף שיש הסבורים כי זהו תיאור החוזר למצבם הקשה והראשוני. כתוצאה מכך וַיִּמְעֲטוּ, מספרם הולך וקטן בשל הרג או עצירת הילודה, וַיָּשֹׁחוּ, ובמקום להתהלך בקומה זקופה הם הופכים מושפלים וכפופים עד עפר. מצבם העגום נובע מֵעֹצֶר, בין אם הכוונה לשלטון זר ואכזר הרומס אותם, לעקרות, או לרצף של צרות ממושכות. סבלם מתחלק לפגיעות חיצוניות של חולי וחסרון ממון המוגדרות כרָעָה, ולצער פנימי וכאב לב המכונים וְיָגוֹן.