בעיצומה של סערה בלב ים, כאשר המלחים אובדי עצות מאימת הגלים, וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם בזעקה פשוטה ונואשת הנובעת מעצם הצרה, שכן דעתם מבולבלת מכדי לנסח תפילה מסודרת. לזעקה זו יש כוח לקרוע את גזר הדין, ומתוך חסדו ה' נענה לקריאתם הכללית וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם מחלץ אותם גם מכל פרטי הצרות שלא הצליחו לבטא בשפתם. בקשתם היחידה היא כי יוֹצִיאֵם מן הסכנה, וה' אכן מציל אותם, בין אם על ידי חילוצם הפיזי ליבשה ובין אם באמצעות השקטת הסערה והמועקה הנפשית. המעבר המיידי והפלאי משיא החרדה לדממה נועד להוכיח לעין כול כי ההצלה באה ישירות מידו של ה'.
תהלים, פרק ק״ז, פסוק כ״ח
׆ וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצ֥וּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.