בלב ים סוער, ברגע שבו היציבות הגופנית והמומחיות המקצועית קורסות כאחת, נחשף חוסר האונים המוחלט של יורדי הים.
הפרשנים מסכימים כי המילים יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ מהוות כפל עניין שנועד לתאר תנועה חזקה ובלתי נשלטת. בלב הסערה, כשהספינה מיטלטלת בעוצמה, המלחים אינם מסוגלים לעמוד על רגליהם או אפילו לשבת, והם נעים ונדים בתוכה כַּשִּׁכּוֹר שאינו מסוגל לייצב את עצמו [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. באשר למשמעות המדויקת של המילה יָחוֹגּוּ (אשר במקצת מכתבי היד נכתבת חסרה באות וא"ו [מנחת שי]), קיימות מספר גישות: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך ביטוי של ריקוד ותנועה עזה מצד לצד [מצודת ציון, רד"ק, מאירי]. גישה אחרת קושרת את המילה לשורש "חוג" (כמו מחוגה), כלומר תנועה מעגלית שבה המלחים מסתובבים סביב עצמם בבלבול [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון שבר או תנועה הנובעת מתוך פחד ואימה עמוקה [רש"י, מאירי]. תיאור ייחודי למצב זה מציג המלבי"ם, המסביר כי כאשר המלחים מטילים את עוגן הברזל לים כדי למנוע מהספינה להתרומם עם הגלים, הספינה אמנם נעצרת, אך אז היא רועדת ומיטלטלת בעוצמה רבה במקומה, מה שגורם לאנשיה לנוע הנה והנה בחוסר יציבות.
חוסר האונים הפיזי מוביל אל השלב הבא, שבו וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. המילה תִּתְבַּלָּע מתפרשת כהשחתה, היעלמות והסתרה [מצודת ציון, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי מול זעפו של הים, כל חוכמת הניווט, התחבולות המקצועיות וניסיונו של רב החובל הופכים לחסרי תועלת לחלוטין, כאילו מעולם לא למדו את מלאכת הים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. יתרה מכך, החרדה כה עמוקה עד שהיא משפיעה על צלילות דעתם; הם מאבדים את עשתונותיהם עד כדי כך שאינם מסוגלים אפילו לסדר את מחשבותיהם כדי לשאת תפילה ולפרט את מצוקתם במילים [אלשיך]. במצב קיצון זה, כאשר כל היכולות האנושיות קורסות והספינה עומדת להישבר, לא נותר להם שום פתרון טבעי להינצל, אלא לזעוק אל ה' שישקיט את הרוח ויוציאם מהסערה [רד"ק, מאירי].