לאחר תקופה קשה של רעב ומחסור, ה' משפיע שפע והצלחה כבירה [אבן עזרא, מאירי]. הברכה האלוהית מתבטאת במספר מישורים: וַיְבָרְכֵם מתייחס להצלחה הכלכלית ולריבוי הממון, בעוד המילים וַיִּרְבּוּ מְאֹד מכוונות לריבוי דמוגרפי של הילודה והבנים [רד"ק].
הפרשנים מציגים שני כיוונים מרכזיים להבנת ההבטחה וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:
לפי הגישה הראשונה, מדובר בברכה ביולוגית. הבהמות לא יסבלו מעקרות או מהפלות, ומכך נלמד קל וחומר שגם נשותיהם לא יסבלו מכך [רד"ק, מאירי].
הגישה השנייה מדגישה את גודל הנס לנוכח תנאי הסביבה הקשים. באופן טבעי, מקום זה היה שורץ נחשים, עקרבים וחיות רעות שנוהגים לטרוף בני אדם ובהמות. הכתוב מדגיש כי לא רק שבני האדם התרבו חרף הסכנות, אלא שגם הבהמות ניצלו. הפירוט לגבי הבהמות בא לשלול את המחשבה השגויה שמא חיות הטרף הניחו לבני האדם רק משום שהעדיפו לטרוף את צאנם ובקרם במקומם; הפסוק מבהיר כי ההשגחה וההגנה היו כה מקיפות, עד שאפילו בהמותיהם לא התמעטו כלל משיני הטורפים [אלשיך].