השגחתו של ה' בעולם באה לידי ביטוי גם דרך תהפוכות הטבע, כאשר הוא משנה את פני המציאות הפיזית ונוטל את ברכת האדמה כעונש על התנהגותם המוסרית של בני האדם.
הפרשנים מסכימים כי אֶרֶץ פְּרִי מתארת אדמה פורייה המניבה יבולים בשפע, אשר הייתה סמוכה לנהרות ולמעיינות [אבן עזרא]. אולם, אדמה זו נהפכת לִמְלֵחָה, כלומר עפרה הופך מלוח, מקורות המים שבה מתמעטים ונעשים בלתי ראויים לשתייה ולהשקיה [ביאור שטיינזלץ], וכתוצאה מכך היא אינה יכולה עוד להיזרע, להצמיח עשב או לתת פירות [רש"י, רד"ק, אבן עזרא ומצודת דוד]. הידרדרות קיצונית זו בשפע החקלאי מומחשת בתלמוד במעשה על חכמים שביקרו במקום שבו גדלו בעבר אפרסקים עצומים בגודלם, אך כשחזר לשם אחד החכמים בחלוף שנה בלבד, התכווצו הפירות לממדים קטנים שניתן לאחוז בכף היד בקלות [תורה תמימה].
שינוי דרסטי זה בטבע אינו מתרחש לחינם, אלא מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ. הפיכת הארץ הפורייה לשממה מלוחה נועדה לפרסם את עין השגחתו של ה' על עוברי רצונו [אלשיך], והיא מהווה תשלום גמול ישיר ועונש על רשעותם של תושבי המקום [אבן עזרא, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ].