המעבר ממציאות של שממה לשגשוג חקלאי מבטא את השכר הטוב הניתן לבני האדם. המהפך העמוק שבו הדומם והצומח משתנים מן הקצה אל הקצה, ומדבר הופך למקום יישוב פורח, מהווה תמונת מראה הפוכה לחלוטין לעונש שבו ארץ פורייה הופכת לארץ מלחה [אבן עזרא, אלשיך].
במציאות המבורכת הזו, בני האדם זורעים שדות ונוטעים כרמים, וזוכים להצלחה רבה [רד"ק]. המילה וַיַּעֲשׂוּ מתייחסת לשדות ולכרמים עצמם, שהם אלו אשר הניבו והצמיחו את היבול [מצודת דוד].
באשר למשמעות הצירוף פְּרִי תְבוּאָה, מציגים הפרשנים שלוש זוויות שונות. יש המבארים זאת בדרך של חלוקה: הכרמים עשו "פרי", ואילו השדות הצמיחו "תבואה" [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש הסבורים כי מבחינה תחבירית חסרה כאן האות וי"ו, ויש לקרוא את הביטוי כ"פרי ותבואה", תוך שימוש בכפל עניין במילים שונות כדי להעצים את התיאור [רד"ק]. גישה נוספת מתמקדת בשלב הגידול של היבול, ומסבירה כי עצם השימוש במילה "תבואה" בא ללמד שמדובר בפרי מוגמר שהבשיל במלואו [מלבי"ם].