השליטה המוחלטת של ה' באיתני הטבע באה לידי ביטוי באמצעות כוח הדיבור והציווי בלבד, כאשר רצונו וגזרתו הם שמחוללים את הסערה בלב ים.
המילה וַיֹּאמֶר מבטאת את הציווי והגזרה של ה' [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמירה זו היא הפעלת רצון ישירה המעוררת את הסערה, אך ישנה דעה ולפיה ה' פנה בדיבורו אל שר הים, המלאך הממונה על הים, כדי שיפעל [אלשיך].
בעקבות הציווי האלוהי וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה, מתעוררת וקמה רוח חזקה. לפי הגישה המייחסת את הפעולה לשר הים, המלאך הוא זה שמוציא ומקים את הרוח בפועל [אלשיך]. הרוח העזה היא זו שפועלת על המים וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו [מצודת דוד, מלבי"ם]. הנטייה של המילה גַּלָּיו מכוונת אל הים, כלומר גלי הים שעליו מפליגים האנשים [אבן עזרא]. התרוממות הגלים כתוצאה מרוח הסערה היא שגורמת לספינה לעלות ולרדת בחוזקה [רד"ק].