ה׳ הופך את סערת הים העזה לשקט מוחלט ומשתק את רעש הגלים.
הפרשנים נחלקו בהבנת הפועל יָקֵם. גישה אחת מסבירה כי ה׳ פשוט הופך ומשנה את הסְעָרָה למצב של שקט [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי המילה מתייחסת לעצם יצירת הסערה, כלומר הסערה שה׳ הקים ועורר קודם לכן, אותה הוא משיב כעת למצב של שקט [רד"ק, מצודת דוד].
המילים לִדְמָמָה ווַיֶּחֱשׁוּ מבטאות שתיהן עניין של שתיקה [מצודת ציון], אך קיים הבדל דק במשמעותן. בעוד שהמילה דממה מציינת באופן ספציפי הפסקה של רעש או המולה שהיו קיימים קודם לכן, הפועל וַיֶּחֱשׁוּ מציין את עצם היעדר הרעש והסערה [מלבי"ם].
לגבי המילה גַּלֵּיהֶם, עולה השאלה למי שייכים הגלים. הגישה הפשוטה היא שאלו גלי המים שמשתתקים ולא הומים עוד [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. אולם, יש המפרשים שהכינוי מתייחס דווקא לאנשי הספינה, שכן הגלים שוקטים עבורם [רד"ק]. פירוש נוסף קושר זאת לאחריותם של הנוסעים, ומסביר שאלו הגלים שלהם משום שהם קמו עליהם כתוצאה מעוונותיהם [מאירי].
למרות השקט המבורך, סילוק הסערה והפיכתה לדממה מוחלטת ללא רוח כלל, מציבים את נוסעי הספינה בפני צרה חדשה. הם נותרים עומדים במקומם בלב ים, ללא יכולת להתקדם ולהגיע אל מחוז חפצם [אלשיך].