ההצלה ממעמקי השבי משלבת גאולה רוחנית ופיזית גם יחד, בתהליך מדורג של יציאה מאפלה לאור. הגישה הפשטנית מסבירה כי ההבטחה שיוציאם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת מתייחסת ישירות לאפלת בית הכלא הפיזי שהוזכרה קודם לכן בפרק [אבן עזרא]. לעומת זאת, ישנו רובד עמוק יותר שלפיו מושגים אלו מסמלים את דין הגיהנום. ייסורי המאסר באפלה מכניעים את האסירים, מביאים אותם לחזור בתשובה אל ה', ובכך הם מזדככים וניצלים תחילה מהדין הרוחני [אלשיך].
לאחר הפדייה הרוחנית מהגיהנום, ה' עובר לשלב השחרור הפיזי שבו וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. הפרשנים מסכימים כי מוֹסְרוֹתֵיהֶם הם חבלי הקשירה, הרצועות והכבלים הפיזיים שבהם נאסרו השבויים. הפעולה של יְנַתֵּק משמעותה שבירה, העתקה והסרה של קשרי המאסר הללו, כמענה ישיר לכבלי העוני והברזל שבהם היו נתונים [אבן עזרא].
אופן הניתוק והשחרור מהכלא נעשה על ידי כך שה' מסלק את העיכובים המונעים את יציאתם [אלשיך]. פעולה זו אינה מתוארת בהכרח כשבירה ניסית גלויה של השלשלאות, אלא כהשגחה שבה ה' מסבב סיבות ומתקן עלילות נסתרות כדי להביא לשחרורם. הוא עשוי ליצור עבורם הזדמנות טבעית לברוח מן השבי, או לחלופין לעורר את לב שוביהם להתיר אותם ממאסרם מיוזמתם, שכן כל דרכי ההצלה נתונות בידיו [רד"ק].