ההפלגה בלב ים מזמנת לאדם מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם כוחו העצום של הבורא ועם פלאי הבריאה. הפרשנים מסכימים כי המילה בִּמְצוּלָה מתארת את עומק הים ומעמקיו. בסביבה זו מתגלים מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו במספר אופנים. מצד אחד, הפלא מתבטא בטבע עצמו, דרך גודלן העצום של בריות הים ורעש הגלים [רד"ק, מאירי]. נוסף על כך, הפלא ניכר בחכמה ובתחבולה שהעניק ה' לאדם, המאפשרות לו לשרוד במעמקים על גבי לוחות עץ, קל וחומר בעת סערה [רד"ק]. היבט נוסף של פלאי ה' הוא שליטתו המוחלטת בטבע, הבאה לידי ביטוי ביכולתו להחריד את הים ברגע אחד, ומיד לאחר מכן להשקיט אותו כרצונו [אבן עזרא].
באשר למילה הֵמָּה, מתעוררת השאלה לאיזה שלב במסע מתייחסת הראייה של פלאי ה'. יש המפרשים כי ההתבוננות הזו מתאפשרת דווקא כאשר יורדי הים מפליגים לאיטם ברוגע וללא צער. במצב זה, דעתם פנויה להביט ולראות את מעשי ה'. זאת בניגוד לשלבים מאוחרים יותר של המסע, כאשר מתחוללת סערה והם עולים לשמים ויורדים לתהומות, שאז החרדה משתלטת ולבם אינו פנוי עוד להבחין בפלאי הבריאה [אלשיך].