תהלים, פרק ק״ז, פסוק י׳

אסירים ששוחררו מבית הכלא צריכים להודות לה' על הצלתם, בין אם נאסרו כעונש ישיר על חטאיהם ובין אם הושלכו למאסר בעקבות עלילת שווא. חוויית המאסר כוללת שני ממדים של סבל, כאשר הראשון הוא השהות בבורות עמוקים מתחת לאדמה, ולכן הם נקראים יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, שכן הם שוהים באפלה עמוקה הדומה לצלו של המוות ולחשכת הקבר. הממד השני הוא הכבילה הפיזית בהיותם אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל, כלומר אסירים הסובלים מעינוי של חבלים מהודקים ומכבלי ברזל כבדים שנועדו למנוע את בריחתם. לחלופין, התיאור מבחין בין אסירים בעלי אמצעים המשחדים את הסוהרים וסובלים רק מישיבה במחשכים, לבין אסירים חסרי כול הסובלים צרה כפולה של עוני ושל כבלי ברזל.