האם יצא לכם לחשוב פעם איך מרגיש אדם שאיבד את החופש שלו ולא יכול ללכת לאן שהוא רוצה? הקבוצה השנייה שצריכה להודות לה' היא קבוצה של אסירים שהשתחררו מבית הכלא. בניגוד לאנשים שנקלעו לסכנה בטבע, האנשים האלה נכנסו לכלא כעונש על מעשים לא טובים שהם עשו.
הם סבלו בכלא משני דברים קשים. הדבר הראשון היה המקום עצמו. הם נקראים יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, כי פעם בתי הכלא לא היו בניינים רגילים, אלא בורות עמוקים מתחת לאדמה שהיה בהם חושך מוחלט. המילה וְצַלְמָוֶת מתארת אפלה עמוקה וכבדה מאוד. הדבר השני שגרם להם סבל היה הכבילה שלהם, ולכן הם נקראים אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. המילה עֳנִי כאן לא אומרת שהם היו עניים בלי כסף, אלא היא מלשון עינוי וכאב. קשרו אותם בחבלים הדוקים שהכאיבו להם, ושמו על הרגליים שלהם כבלים כבדים עשויים וּבַרְזֶל כדי למנוע מהם לברוח. כאשר ה' סולח להם ועוזר להם לצאת מהמקום החשוך והקשה הזה בחזרה אל האור והחופש, הם מודים לו מכל הלב.