ההצלה ממצוקות החיים והנדודים במדבר מתבטאת במעבר מחסר וריקנות אל שפע גשמי ורוחני. הניצולים מודים לה' על שכִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה, כלומר הרווה במים את הצמאים והמשתוקקים לשתייה בדרך, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב כשסיפק מאכל בשפע עם ההגעה לעיר מבטחים. מעבר להישרדות הפיזית, ההודאה משקפת תהליך של תשובה אל ה' בעקבות הייסורים. ברובד זה, הנֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה היא הנפש העליונה המשתוקקת להידבק בבוראה ומוצאת את סיפוקה בעבודת ה'. כתוצאה מכך באה על סיפוקה גם הנֶפֶשׁ רְעֵבָה, שהיא הנפש הבהמית, שכן כעת אכילתה אינה גסה וחסרת תכלית אלא טוֹב אמיתי הראוי לברכה.
תהלים, פרק ק״ז, פסוק ט׳
כִּֽי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה מִלֵּא־טֽוֹב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.