יצא לכם פעם לראות עשבים קטנים שצומחים במקומות מוזרים, כמו למשל על גג של בית ישן? פעם, הגגות של הבתים היו עשויים מאדמה וטיט, ולפעמים צמח עליהם עשב שנקרא חֲצִיר גַּגּוֹת. בגלל שעל הגג אין אדמה עמוקה עם הרבה מים, לעשב הזה אין כוח להחזיק מעמד. כשהשמש החמה קופחת עליו מלמעלה, הוא נובל ומתייבש מהר מאוד. העשב הזה כל כך חלש ושברירי, עד שקַּדְמַת, כלומר עוד קודם, שמישהו בכלל בא ושָׁלַף או תלש אותו ממקומו, הוא כבר יָבֵשׁ בעצמו.
המשורר משתמש בציור הזה מהטבע כדי ללמד אותנו על האויבים של עם ישראל. לפעמים נראה שיש להם כוח או שהם מתכננים תוכניות לא טובות, אבל הם בדיוק כמו אותו עשב על הגג. ה׳ רואה הכול מלמעלה, ממש כמו השמש, ודואג שהם יאבדו את כוחם מהר. עוד לפני שהם יספיקו להוציא את התוכניות שלהם לפועל או לגדול ולהתחזק, הם ייעלמו, ממש כמו העשב שמתייבש לפני הזמן.