תהלים, פרק קמ״ד, פסוק ג׳

מתוך ענווה והכרה שכל ניצחונותיו נובעים מחסד ה' בלבד, דוד מתפלא על היחס שהבורא האינסופי מעניק ליצור כה שברירי. הוא פונה ושואל יְהֹוָה מָה אָדָם, כלומר גם כשהאדם בדרגתו המכובדת ביותר, מדוע וַתֵּדָעֵהוּ, תעניק לו חיבה, קרבה והשגחה. הפליאה מתעצמת לנוכח בֶּן אֱנוֹשׁ, כינוי המייצג את שפלותו, חולשתו וזמניותו של האדם, כשהתהייה היא מדוע וַתְּחַשְּׁבֵהוּ ותיתן לו חשיבות ומעמד של ממש בעולם. תפיסה זו של אפסות האדם מול הבורא מקבלת ביטוי גם בהקשרים היסטוריים, כתמיהה על כוחם החולף של מנהיגים כשאול המלך ואומות חזקות, או כפליאה על עצם העזתו של יצור כה חסר ממשות למרוד באלוהיו.