קרה לכם פעם שהייתם בצרה כל כך גדולה, עד שהיה לכם קשה להתרכז ולהתפלל מכל הלב? כשאדם נמצא במצוקה ופונה אל ה׳, הוא מבקש שהזעקה שלו תתקבל. כשהוא אומר בשועי, הוא מתכוון לזמן שבו הוא זועק ומתחנן. הוא מבקש שה׳ ישמע את קול תחנוני. למה הוא מדגיש דווקא את הקול? כי לפעמים מרוב צער קשה לכוון את הלב כמו שצריך, ולכן הוא מבקש שה׳ יקבל את קול התפילה ויקשיב לו, אפילו אם הכוונה הפנימית לא לגמרי מושלמת.
בזמן התפילה, האדם גם עושה פעולה מיוחדת ואומר בנשאי ידי. הוא מרים ופורש את הידיים שלו כלפי מעלה, ממש כמו מישהו שמושיט ידיים כדי לבקש ולקבל עזרה. בנוסף, כשהוא מרים את הידיים בצורה גלויה, הוא מראה שהידיים שלו נקיות ממעשים רעים, ולכן ראוי שהקול שלו יישמע. את הידיים הוא מפנה כלפי דביר קדשך, שהוא קודש הקודשים בבית המקדש שבו נמצא ארון הברית. כשהוא מכוון את הידיים אל המקום הקדוש הזה, הדבר משמש כמו סולם מיוחד שדרכו התפילה עולה למעלה אל ה׳.