אדם צדיק פועל בנדיבות כָּל הַיּוֹם, כלומר באופן תמידי ולאורך כל חייו. הוא חוֹנֵן וּמַלְוֶה, מרחם ומעניק צדקה לעניים כפי יכולתו גם בעת מצוקה אישית, ונתינתו נחשבת כהלוואה לה'. כתוצאה מכך מובטח כי וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה, שכן צאצאיו לומדים מדרכיו וזוכים ליחס אוהב מהסביבה שמשיבה להם טובה, ואף עצם פרנסתם נחשבת לאב כצדקה תמידית. מנגד, קיימת דעה כי המילה וְזַרְעוֹ אינה מתייחסת לילדיו אלא למעשי הצדקה שאותם הוא זורע, אשר עתידים להצמיח עבורו ברכה.
תהלים, פרק ל״ז, פסוק כ״ו
כׇּל־הַ֭יּוֹם חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה וְ֝זַרְע֗וֹ לִבְרָכָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.