על האדם לקיים הֶרֶף מֵאַף, כלומר לשמוט ולהרפות מכעסו החיצוני והחמור, וכן וַעֲזֹב חֵמָה, שהיא הכעס הפנימי האצור בלב. דרישה זו נובעת מכך שהזעם גורם לאובדן שיקול הדעת ומוביל לחטא, בין אם הוא מופנה כלפי ה' ובין אם מקורו בקנאה בהצלחתם של רשעים. האזהרה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ מורה שלא להתחרות ברשעים, לחקות אותם או להתחבר לאנשים כעסנים, שכן מעורבות זו תגרור את האדם לעשיית רע. לפי גישה שונה, הפסוק מזהיר את האדם לחדול ממעשיו הרעים כדי שלא יביא על עצמו את אפו וחמתו של ה'.
תהלים, פרק ל״ז, פסוק ח׳
הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.