הפסוק משרטט את הקשר העמוק בין האדם לבוראו, ומבטיח כי שמחה וביטחון בה׳ יובילו להגשמת בקשותיו הפנימיות של האדם. מבחינה תחבירית, המילה וְהִתְעַנַּג מנוסחת כציווי, אך משמעותה בהקשר זה היא בלשון עתיד, כלומר מובטחת לאדם תוצאה ולפיה הוא יתענג [רד"ק, מאירי]. בנוסף, המילה מִשְׁאֲלֹת נכתבת בפסוק בכתיב חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי].
הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת מהותו של אותו עונג בביטוי וְהִתְעַנַּג עַל ה׳:
גישה אחת מתמקדת בביטחון ובהשגחה. על פי תפיסה זו, משמעות הפסוק היא להתענג בתפנוקים מתוך הישענות מוחלטת על ה׳, אשר יספק לאדם את כל מחסורו, ואף יעניק לו שפע ומותרות [רש"י, מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת רואה בכך עונג רוחני מובהק. העונג האמיתי הוא השמחה שבעבודת ה׳ ובתחושת הקרבה אליו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לרשעים שסובלים מעצבות עקב ריחוקם מה׳ ולעולם אינם באים על סיפוקם החומרי, מי ששם מבטחו בה׳ חווה עונג נפשי אמיתי וזוכה להגשמת משאלותיו [מלבי"ם].
נקודת מבט ייחודית מתייחסת לאדם החווה ייסורים בחייו. גם במצבי קושי, על האדם להתענג על ה׳ ולהתנהג כבן אהוב המתרפק על אביו בביטחון ובגעגוע. בזכות קשר קרוב זה, ה׳ ימלא את כל בקשותיו, אפילו את אלו שהאדם כלל לא הספיק לבטא בשפתיו [אלשיך]. ברוח של ציפייה ישירה ופשוטה יותר, יש המפרשים כי על האדם לבקש את צרכיו מה׳ בדומה לשכיר המקווה ומצפה לקבל את שכרו מאת מעסיקו [אבן עזרא].
לבסוף, על פי דרשת חז"ל, מושג העונג בפסוק נקשר למצוות עונג שבת. מי שמקיים מצווה זו ומתענג על השבת כראוי, זוכה שה׳ ימלא את מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ ויעניק לו את כל משאלות לבו [תורה תמימה].