הצלחתם של הרשעים בעולם עשויה להיראות יציבה, חזקה ומאיימת, אך מציאות זו היא אשליה חולפת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי למרות שעת ההצלחה, שלטונו של הרשע זמני בלבד.
וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע אם האדם ימתין בסבלנות ובשתיקה זמן קצר, הוא יזכה לראות בעיניו את יום הכרתתו של הרשע ואת אובדנו [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ החלק השני של הפסוק מתאר את ההיעלמות המוחלטת של הרשע. כאשר תסתכל על המקום הפיזי שבו הוא פעל, תגלה שהוא איננו, שכן הוא מת ואבד [רש"י, מצודת דוד]. מעבר להיעלמות הפיזית, ההתבוננות נועדה לבחון אם נותר לרשע שורש או זכר כלשהו. אם תחפש היטב, תגלה שהכול נעלם ולא נותר ממנו דבר [רד"ק]. גם אם תנסה להיזכר במעמדו, בגדולתו ובהשפעתו הרבה שהייתה לו בעבר, תיווכח שהוא נמחק לחלוטין מן העולם [ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי עצם ההתבוננות והמחשבה על ענייניו ומעשיו של הרשע, מובילות להבנה שהוא כלה ואיננו [מאירי].
רובד עמוק יותר מבחין בין מיתתם של צדיקים למיתתם של רשעים. בעוד שלאחר מות הצדיק נשארת השפעת נפשו בעולם וזכותו ממשיכה להגן על הסביבה, הרשע נבלע מן העולם לגמרי. מיד לאחר מותו, אם תהיה לאדם השגה רוחנית להתבונן על מקומו, הוא יכיר בכך שהרשע נמחק כליל ולא הותיר אחריו שום שארית או נוכחות רוחנית [אלשיך].