ההשגחה האלוהית בעולם מבוססת על עקרון הצדק והיושר, המבטיח גמול מדויק לכל אדם וקובע את גורלם המנוגד של הצדיקים והרשעים. ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט, כלומר הוא מעריך את מעשי היושר ומשלם לכל איש כגמולו [מצודת דוד, רד"ק, מאירי]. מתוך כך שה' משגיח על העולם ועושה משפט, מתחייב שהוא לא יפקיר את ההולכים בדרכו [מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על המעבר המעניין ממידת ה"משפט" לתיאור האנשים כ"חסידיו". מידת החסידות מוגדרת כעשיית חסד לפנים משורת הדין, גם עם מי שלא בהכרח ראוי לכך. אולם, אדם שמרגיל את עצמו לדבוק באמת ובמשפט, יתעלה בהכרח ויגיע גם למדרגת החסידות [רד"ק].
בזכות דרכם, ה' וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו והם זוכים להשגחה מתמדת שאינה מסתלקת מהם לעולם [רד"ק, מאירי, מלבי"ם]. יש המבארים כי המילים לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ מעידות על כך שהצדיקים נשמרים מלחטוא כבר מתחילת דרכם [אלשיך], ושמירה אלוהית זו חלה לא רק עליהם באופן אישי, אלא גם על זרעם אחריהם [אבן עזרא]. במקורות המדרשיים מובאת מסורת ולפיה המילה נכתבה במקור ללא האות י', כך שניתן לקרוא אותה בלשון יחיד ("חסידו"), קריאה המכוונת את הפסוק כלפי דמויות מופת ספציפיות כאברהם אבינו או יוסף [מנחת שי].
לעומת השמירה המוענקת לחסידים, גורלם של עוברי הרצון הפוך לחלוטין: וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת. כאשר מגיע יומם, הרשעים וצאצאיהם נעלמים כליל מן העולם [רד"ק, מאירי]. על פי המשפט האלוהי, גם אם נראה שהרשע מצליח וצובר נכסים, הרי שזהו מצב זמני בלבד. תפקידו של הרשע הוא רק להכין את העושר עבור הצדיקים, שיירשו אותו לבסוף ויזכו להצלחה נצחית [מלבי"ם].