גורלם הסופי של המורדים בה' עומד בניגוד מוחלט לגורלם של הצדיקים. בעוד התם והישר זוכים לשלום, מונחים אלו מוצגים כאן כהיפוך הגמור של הפֹשְׁעִים והרְשָׁעִים [אבן עזרא].
רוב הפרשנים מסכימים כי המילה יַחְדָּו מדגישה שהחוטאים יאבדו כולם כאחד. עם זאת, הענישה מתחלקת לשני רבדים: בעוד שהמילה נִשְׁמְדוּ מתייחסת לאובדן ולהשמדת הגוף הפיזי, הרי שהמילה נִכְרָתָה מכוונת להכרתת הנפש ולעונש נצחי [מלבי"ם, מאירי].
מדוע ה' אינו מאריך אפו לרשעים אלא משמידם באופן מיידי? תשובה לכך טמונה בהבנת המילה אַחֲרִית. ה"אחרית" מסמלת את אפשרות התשובה והתיקון שאליה ה' ממתין בדרך כלל. אולם, הפושעים הללו הגיעו למצב שבו נשללה מהם היכולת לחזור בתשובה. מכיוון שאין להם שום סיכוי לתיקון, אחריתם נכרתת והם מושמדים מיד [אלשיך].