מפלתם של הרשעים העריצים מתרחשת לעיתים באופן פתאומי ומוחלט, תוך ניגוד גמור ליציבות המדומה ששידרו קודם לכן. הפרשנים מסכימים כי המילה וַיַּעֲבֹר מציינת חלוף זמן קצר שלאחריו הרשע מסתלק לפתע מן העולם וכל הונו אובד במהירות [אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. אותו אדם שנראה היה נטוע ואיתן במקומו, חולף מן העין, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עוד [שטיינזלץ].
ההיעלמות מתוארת כתהליך עמוק וטוטאלי הרבה יותר מסתם מוות פיזי. כאשר נאמר וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא, הכוונה היא שהחורבן כה מוחלט עד שאפילו מקומו הקודם נמחה. הרשע אינו משאיר אחריו זרע או זכר, וכאילו לא היה קיים מעולם [רד"ק, אלשיך].
על גבי ההיעלמות הפיזית, ישנה גם היעלמות רוחנית נצחית. בעוד שחיפוש אחר אדם שעבר מן העולם הזה עשוי להימשך בעולם הבא, אצל הרשע החיפוש מעלה חרס; נפשו אובדת לחלוטין ואינה נמצאת גם בעולם הנשמות [מלבי"ם]. מנגד, יש מי שמפרש את החיפוש לא כחיפוש אחר האדם עצמו, אלא כניסיון להתחקות אחר הסיבה לאותו עונש כרת פתאומי שניחת עליו, סיבה שנותרת נסתרת ולא נמצאת [אלשיך].