השגחתו הפרטית של ה' על הצדיקים מתבטאת לא רק במעקב אחר מעשיהם, אלא בחיבור עמוק למהלך חייהם ולשכרם. בניגוד לרשעים שחייהם נקטעים ונחלתם אובדת, חייהם של ההולכים בדרך הישר זוכים לקיום והמשכיות.
הביטוי יוֹדֵעַ ה' אינו מתאר רק ידיעה שכלית, אלא מבטא הכרה, השגחה, אהבה ודאגה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ה' מכיר ומשגיח על מעשיהם של הצדיקים בכל יום ויום [רש"י]. כאשר הפסוק מדבר על יְמֵי תְמִימִם, הפרשנים מצביעים על כך שה' מגן עליהם כדי שישלימו את שנותיהם ויאריכו ימים, וזאת בניגוד לרשעים ששנותיהם מתקצרות בגלל מעשיהם הרעים [אבן עזרא, מלבי"ם]. ה' יודע בדיוק כמה שנים יחיו [מצודת דוד], קוצב את זמנם ומכין עבורם את כל צורכיהם [מאירי]. רובד נוסף ורוחני מציע כי הידיעה האלוהית משפיעה קדושה על ימיהם של התמימים, כך שהימים עצמם מתקדשים והופכים למהות רוחנית חיה וקיימת [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה, עוסק בשכרם של התמימים, ובו נחלקו המפרשים לאיזו תקופה מתייחסת המילה לְעוֹלָם. גישה אחת סבורה כי מדובר על העולם הבא, שבו יקבלו את שכרם הנצחי מאת ה' לאחר תום ימיהם [רש"י, מאירי, אביו של הרד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת שהכוונה היא לעולם הזה. לפי תפיסה זו, גם אם הטובה שיש לצדיקים היא מועטה, היא נשמרת אצלם בביטחון לאורך כל חייהם [מצודת דוד], ובניגוד לרשעים שאינם מורישים את עושרם, התמימים זוכים להנחיל את הטוב לבניהם אחריהם [אבן עזרא, מלבי"ם]. גישה המשלבת בין העולמות מסבירה כי נחלת הקדושה של הצדיקים היא נצחית, והיא מועילה להם ומשפיעה עליהם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא [אלשיך].