סופם של הסובלים משפלות ורוע לזכות בנחלה קבועה ובשלווה מוחלטת. המילה עֲנָוִים מתארת את ההפך מן הרשעים [אבן עזרא], והיא מכוונת לאותם אנשים שחוו שפלות והשפלה בפני הרשעים בעולם הזה [רד"ק]. בניגוד לגסות הרוח והגאווה, אשר גורמות לאדם לאבד את רכושו ונכסיו, מידת הענווה היא זו שמבטיחה לאדם את קיום נחלתו [תורה תמימה].
ההבטחה כי הענווים יִֽירְשׁוּ אָרֶץ מתפרשת בכמה רבדים. ברובד המעשי והמיידי, הכוונה היא שהם יישארו בקביעות ובביטחון במקומם [ביאור שטיינזלץ] ויזכו לנחלה לאורך ימים [מצודת דוד]. מעבר לכך, ישנה משמעות רוחנית ונצחית להבטחה זו: בעוד שהעולם החומרי עתיד לבלות ולהישחק כבגד, הענווים יזכו לירושה נצחית ולחיים בעולם מתחדש [אלשיך, מאירי].
הפרשנים מסכימים כי התוצאה של ירושה זו היא רֹב שָׁלוֹם, מצב של שלווה ושמחה בעולם הנובע ישירות מאובדנם ומהיעלמותם של הרשעים מן הארץ. ההבטחה וְהִתְעַנְּגוּ אינה משמשת רק כתיאור של מציאות עתידית, אלא מהווה קריאה לענווים להתנחם ולהתענג כבר בהווה. למרות הייסורים שהם חווים כעת, עליהם לשמוח על השלום העצום והנצחי שמובטח להם בעתיד, מתוך ידיעה שסבלם זמני ונחלתם קיימת לעד [אלשיך].