האדם הסובל בוחר בשתיקה עמוקה, נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי, מתוך השלמה עם הדין והכרה בכך שכל מכאוביו באו מיד ה' בצדק על חטאיו, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. שתיקה זו מבטאת הימנעות מתלונות כלפי הבורא או ממענה ללעגם של אנשים פוחזים, אך עדיין מותירה פתח לתחנונים ולבקשת רחמים. גישה אחרת מפרשת את האילמות כחוסר יכולת פיזית ללמוד תורה בשל הייסורים הקשים שה' הביא על האדם. מנגד, יש הרואים בשתיקה זו את סיום השאלות והתהיות על מהות הקיום, מתוך הכרה ברורה שיצירת האדם היא מעשה ידיו הישיר והבלעדי של ה'.
תהלים, פרק ל״ט, פסוק י׳
נֶ֭אֱלַמְתִּי לֹ֣א אֶפְתַּח־פִּ֑י כִּ֖י אַתָּ֣ה עָשִֽׂיתָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.