תארו לעצמכם שאתם בונים ארמון ענק בחול, משקיעים בו שעות ארוכות, ולפתע בא מישהו אחר ופשוט לוקח אותו לעצמו. משהו דומה קורה לפעמים לאנשים מבוגרים. דוד המלך מסביר שאנשים עלולים לחיות מתוך בלבול. הם מתהלכים בעולם בצלם, כלומר כאילו הם נמצאים בתוך חושך, בלי לדעת מתי החיים שלהם יסתיימו. בגלל שהם שוכחים שהחיים קצרים, הם עסוקים כל הזמן בלרדוף אחרי כסף ורכוש. המרדף הזה מתואר במילים הבל יהמיון. המילה יהמיון מתארת את כל הרעש, ההמולה והבלאגן שאנשים עושים כשהם מנסים להשיג עוד ועוד דברים. אדם יכול לעבוד קשה כל חייו ופשוט יצבור עוד ועוד רכוש לערימות גדולות. אבל בסופו של דבר הוא לא באמת יודע מי אֹספם. הוא אולי עשה ערימה גדולה בחוץ, אבל הוא לא יודע מי יזכה לאסוף את כל הרכוש הזה לתוך הבית שלו וליהנות ממנו. הרי יום אחד הוא יעזוב את העולם, וכל מה שהוא עבד כל כך קשה להשיג יעבור לאנשים אחרים ברגע אחד.
תהלים, פרק ל״ט, פסוק ז׳
אַךְ־בְּצֶ֤לֶם ׀ יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּן יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא־יֵדַ֥ע מִֽי־אֹסְפָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.