חיי האדם מתאפיינים במרדף חומרי מתמיד המלווה בהתעלמות מקיצו הקרב. בצלם יתהלך איש, שכן הוא חי באפלה מבלי לדעת מתי ימות, או שהוא שקוע בעולם של דמיונות והשתקפויות חולפות המסיחות את דעתו. מתוך רעש, המולה ותאווה, בבחינת הבל יהמיון, הוא יצבור את רכושו לערימות לאורך שנותיו. אולם בסופו של דבר ולא ידע מי אֹספם, כי אף שהצליח לערום את הונו בחוץ, ייתכן שימות בפתאומיות ואנשים זרים הם שיזכו לאסוף את פרי עמלו ולהכניסו אל תוך ביתם.
תהלים, פרק ל״ט, פסוק ז׳
אַךְ־בְּצֶ֤לֶם ׀ יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּן יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא־יֵדַ֥ע מִֽי־אֹסְפָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.