מתוך ההכרה באפסיות העולם ושבריריות החיים, המשורר פונה אל ה' ושואל וְעַתָּה מַה־קִּוִּיתִי, כלומר לְמה אני יכול לקוות כשמדובר בדבר שאינו מובטח. הוא מצהיר בפני אֲדֹנָי כי תּוֹחַלְתִּי, שהיא תקוותי והציפייה הוודאית שלי, נתונה אך ורק לְךָ הִיא. במציאות חייו המשורר אינו נשען על בני אדם או רופאים בעת חוליו, אלא מבקש מה' שינקה אותו מחטאיו. מעבר לעולם הזה, ציפייתו מכוונת לחיים הנצחיים ולדבקות בשכינה, מתוך ידיעה שרצונו של ה' לדבוק באדם גדול אף יותר. מתוך קשר פנימי זה תקוותו חורגת מצערו הפרטי ומופנית לייחוד שמו של ה', כדי להביא שפע רב לעולם.
תהלים, פרק ל״ט, פסוק ח׳
וְעַתָּ֣ה מַה־קִּוִּ֣יתִי אֲדֹנָ֑י תּ֝וֹחַלְתִּ֗י לְךָ֣ הִֽיא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.