כאשר אדם נמצא בשעת חוליו ושברו, אויביו מתאגדים סביבו, ובמקום לנחמו הם מנצלים את חולשתו כדי לטכס עצה נגדו. הניגוד העולה מן הדברים חושף את הפער שבין הנוכחות הפיזית של המבקרים לבין כוונותיהם הנסתרות.
הפרשנים מסכימים כי המילה יִתְלַחֲשׁוּ מתארת דיבור בקול נמוך ובחשאי. פעולה זו מתרחשת כאשר שונאיו של החולה מתקבצים יַחַד כדי לדבר עליו דברי גנאי [מצודת דוד, מצודת ציון]. יש המפרשים כי לאחר שהאויב מבקר את החולה ויוצא החוצה, הוא חובר לשאר השונאים ושם הם מתלחשים ביניהם [רד"ק]. עם זאת, גישה אחרת מציעה תמונה קשה יותר, ולפיה האויבים עומדים ממש סביב מיטת החולה ומתלחשים בנוכחותו. הם מרשים לעצמם לעשות זאת משום שהם מניחים שמצבו כה רע, עד שאין לו את הכוח לשמוע או להתרכז בדבריהם [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק נאמר עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. כפילות המילה "עלי" באה להדגיש שבעוד שהאויבים מתלחשים כלפי חוץ, הם בו זמנית גם חושבים בלבם מחשבות רעות נגדו [רד"ק]. מחשבות אלו מתמקדות בתקווה שתבוא עליו רעה [מצודת דוד] ובתכנון מעשי של דבר רע נגדו [רש"י], כאשר מוקד שיחתם ומחשבתם הוא הציפייה לקצו הקרב ולמותו [ביאור שטיינזלץ].