גמול אלוהי מקיף מובטח לאדם הנוהג בחמלה כלפי זולתו, ובפרט למי שמבקר חולים ומיטיב עמם [רש"י, תורה תמימה]. התמורה למעשיו הטובים אינה שמורה רק לעולם הבא, אלא מתבטאת בהגנה, באריכות ימים ובכבוד בעולם הזה.
ההבטחה כי יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ מפורשת בכמה רבדים. במישור הפיזי, ה' ישמור אותו ממוות, ובפרט ממוות משונה, וירפא אותו במהרה כדי שלא יסבול ממחלה ממושכת ומייסורים [רד"ק, אלשיך, תורה תמימה]. במישור הרוחני, השמירה היא מפני יצר הרע [תורה תמימה].
הברכה ממשיכה בכך שהאדם וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ. המילה נכתבת במסורת כ"יאשר" ונקראת "ואשר", ומשמעותן זהה [רד"ק, מנחת שי] – לשון שבח, אושר והצלחה [שטיינזלץ, מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי בזכות צדקתו הוא יזכה לאריכות ימים יותר משאר בני דורו [אבן עזרא], ייהנה מפירות מעשיו הטובים בעולם הזה [אלשיך], וימשיך להצליח בדרכיו עד שהכל יכבדו אותו וישבחוהו [רד"ק, תורה תמימה, מצודת דוד, מאירי].
בחלקה השני של התפילה נאמר וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. המילה בְּנֶפֶשׁ מתפרשת כאן במשמעות של רצון ותאווה [רד"ק, מצודת ציון, מאירי, שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזוהי בקשה מה' – או הבעת ביטחון מוחלט בו [מצודת דוד] – שלא יפקיר את האדם לחסדי שונאיו המייחלים למותו ולמפלתו. מבחינה דקדוקית, הפנייה יכולה להיות ישירות לה' בלשון נוכח, או להתייחס לנושא נסתר כדוגמת "גזירת ה'" [אבן עזרא].
לצד הפירוש הפשוט, יש המרחיבים את משמעות ההצלה מהאויבים. גישה אחת מסבירה שהכוונה היא לברכה חברתית: שה' יזמן לו חברים טובים ונאמנים שיסייעו בריפויו, ולא רֵעים רעים שיובילו לאובדנו [תורה תמימה]. גישה אחרת מפרשת זאת כהצלה מגורל קולקטיבי, כלומר, בקשה שה' לא יהפוך את האדם הצדיק לכפרה על חטאי דורו או אנשי עירו אם הם מתנהגים כאויביו, אפילו אם נגזרה עליהם גזירת כליה [אלשיך].