לאחר תיאור מחשבותיהם הזדוניות של האויבים המייחלים למותו, הפנייה אל ה' משנה כיוון והופכת לבקשת רחמים אישית, העומדת בניגוד גמור לדברי המקטרגים.
בבקשתו וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי, המשורר מתפלל להירפא מחוליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מילים אלו מוצגות כמענה ישיר לדברי האויבים: בעוד שהם טענו כי הוא חלה ולא יוסיף לקום, הוא מבקש מה' חנינה וקימה [אבן עזרא, רד"ק]. יש הסבורים כי בתחילה המשורר כבר התייאש מחייו, אך עצם הראייה של רשעת אויביו ושמחתם לאידו היא זו שעוררה בו את הרצון לבקש לקום מחוליו, מתוך הבנה שה' לא יאפשר לאויבים לשמוח במפלתו [מלבי"ם].
החלק השני של המשפט, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם, מעורר שאלה מוסרית בקרב הפרשנים: האם ראוי שאדם חסיד יבקש להתרפא רק כדי לנקום באויביו? [אלשיך]. לאור זאת, מתפצלים הפרשנים למספר כיווני חשיבה ביחס למהות התשלום.
הגישה המרכזית והפשוטה ביותר גורסת כי כוונת המשורר היא אכן להחזיר לאויביו כגמולם וכרעתם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, פרשנים אחרים מעדנים משמעות זו. יש המפרשים כי התשלום אינו עשיית רע בפועל, אלא הימנעות מעשיית טוב; המשורר מצהיר כי להבא, כאשר אויביו יחלו, הוא לא יתפלל עליהם, לא ילבש שק ולא יצטער בצרתם כפי שנהג לעשות בעבר [רד"ק]. גישה נוספת מסבירה כי התשלום אינו פעולה ישירה של המשורר, אלא עונש שיבוא עליהם מאת ה' במידת הדין על מה שעשו לו. הפעולה מיוחסת למשורר רק משום שהוא מהווה את הסיבה לעונשם [מאירי].
כיוון מחשבה שונה רואה בעצם ההחלמה את הנקמה. התשלום לאויבים יהיה בכך שעיניהם יכלו לראות בהצלחת המשורר, והם יבינו שה' חפץ בו ואין ביכולתם להרע לו [מלבי"ם].
מנגד, קיימות גישות ההופכות לחלוטין את משמעות המילה "תשלום" לפעולה חיובית. דעה אחת מפרשת כי המשורר מבקש לקום כדי שיוכל להמשיך במנהגו לשלם לאויביו טובות תחת רעות [רב סעדיה גאון מובא ברד"ק]. דעה אחרת וייחודית מציעה כי המשורר מבקש לשלם להם את גמול חייו, כלומר להודות להם, שכן דווקא בגלל התנהגותם הרעה התגלגלו רחמי ה' עליו והוא זכה לקום מחוליו [אלשיך].