תהלים, פרק מ״ט, פסוק י״א

כאשר האדם יִרְאֶה את מציאות המוות, הוא יגלה הבדל מהותי בין בני האדם. על החֲכָמִים נאמר כי רק יָמוּתוּ מיתה גופנית, אך נשמתם נצחית והם מסתלקים מתוך שמחה על השכר הממתין להם. לעומתם, יַחַד כְּסִיל וָבַעַר, שהוא אדם שוטה הנוהג כבהמה, יֹאבֵדוּ לחלוטין מתוך עצב ואינם מותירים כל תקווה לנפשם. למרות פער רוחני זה, במישור החומרי הגורל שווה לכולם, שכן כולם וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם וישאירו את ממונם ועושרם לאנשים אחרים שלא טרחו עבורו, ואפילו לבניהם. הבנה זו ממחישה כי העושר אינו יכול לפדות ממוות, ומוטב היה לאדם לנצלו בחייו למעשים טובים כדי לתקן את נפשו במקום לאוגרו לשווא.