האדם רודף העושר נוטה לחיות באשליה שכספו יבטיח לו קיום תמידי, מתוך מחשבה שהוא וִיחִי עוֹד לָנֶצַח ויחמוק לחלוטין מן המוות. תפיסה זו מעוררת תמיהה כיצד ניתן לבטוח ברכוש חומרי, הרי גם אם יאריך ימים בסופו של דבר ימות. מנגד, ייתכן שהעשיר נמנע מלתת צדקה כופר לה' דווקא משום שהוא מבין שכספו לא יקנה לו חיי נצח פיזיים, ומאחר שהוא לֹא יִרְאֶה בעיניו את הַשָּׁחַת, כלומר את הגיהינום, הוא מתעלם מסכנת העולם הבא. לאמיתו של דבר, פדיון הגוף בכסף מעניק רק חיי שעה שבסופם יורד האדם אל בור הקבר, אך אילו היה משכיל להקדיש את הונו לפדיון נשמתו, אכן היה זוכה לחיים נצחיים ונמנע מאבדון.
תהלים, פרק מ״ט, פסוק י׳
וִיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.