מזמור זה נושא בחובו תוכחת מוסר עמוקה וקריאה להתעוררות רוחנית. מטרתו המרכזית היא להוציא את האדם מתרדמת הבלי העולם הזה, ולהציג בפניו את האיוולת שברדיפה אחר העושר החומרי תוך הזנחת הנפש. הפרשנים מסכימים כי המזמור מדגיש את העדפת העולם הבא, הרוחני והנצחי, על פני החיים הגשמיים והחולפים, ומזכיר כי נשמת החכמה אינה מתה. בנוסף לתוכחה האישית, המזמור נועד לחזק את בני הגלות ולעודד אותם שלא להתייאש לנוכח הצלחת אויביהם ומצבם השפל [מאירי]. מסר זה הוא אוניברסלי, ומופנה לכל אדם מכל אומה שחפץ ללכת בדרך הטובה [רד"ק].
המילה למנצח מכוונת לאדם העומד בראש מקהלת המנגנים [ביאור שטיינזלץ].
הצירוף לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר מעורר שאלה, שכן לאור התוכן הקודר העוסק במוות ובאפסיות העושר, היה מתאים יותר לכנות פתיחה זו כקינה. התשובה לכך נעוצה בדמותם של בני קורח. בניגוד לאביהם ששם את מבטחו ברוב עושרו ואיבד את חייו, בניו התרחקו מדרך זו, זכרו את יום המות וניצלו. לכן, עבורם ההכרה באפסיות החומר אינה סיבה לקינה, אלא נושא ל"מזמור" של הצלה והודיה [אלשיך].