בעלי הממון משלים את עצמם במחשבותיהם הפנימיות, בתוך קִרְבָּם, כי בָּתֵּימוֹ, בתי הקבע שבנו או שושלת צאצאיהם, יעמדו לְעוֹלָם. הם מאמינים שגם מִשְׁכְּנֹתָם, מקומות המגורים הארעיים שלהם, יתקיימו לְדוֹר וָדֹר. כדי להנציח את עצמם בעולם חולף, הם קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כלומר העניקו את שמם לקרקעות ולמבנים. אולם, קריאה שונה של הפסוק רומזת שביתם הנצחי האמיתי הוא דווקא קברם. בסופו של דבר, אותם מבנים מפוארים אינם מנציחים את בוניהם, אלא מעידים על כך שהאדם חלף מן העולם בלא מעשים טובים ורכושו עבר לזרים.
תהלים, פרק מ״ט, פסוק י״ב
קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִ֭שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר קָרְא֥וּ בִ֝שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.