המחלה הקשה מעוררת באדם חרדה קיומית מפני המוות הקרב, ופחד זה גדול וחזק אף יותר מהכאב הגופני עצמו, ולכן הוא מעיד כי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד. חרדה זו נושאת גם אופי רוחני, שכן האדם חושש למות בטרם יספיק לתקן את פגמיו ולהשלים את ייעודו. מתוך תחושה שאין בו עוד כוח לשאת את הסבל, הוא זועק בתחינה לרפואה ושואל וְאַתָּה ה' עַד מָתָי תשאיר אותי בחוליי ללא מרפא. קריאת ייאוש זו מבקשת לשים קץ לייסורים מתוך שתי טענות: הבהלה עצמה מעידה שהייסורים כבר השיגו את מטרתם המוסרית, והמשך החולי רק מונע מן האדם להשלים את התיקון הרוחני בעולם.
תהלים, פרק ו׳, פסוק ד׳
וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד (ואת) [וְאַתָּ֥ה] יְ֝הֹוָ֗ה עַד־מָתָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.