תארו לעצמכם מצב שבו האדמה מתחילה לרעוד בחוזקה מתחת לרגליים. זו תחושה מבהילה מאוד, נכון? דוד המלך מתאר תקופה קשה ומשבר גדול שעובר על עם ישראל, כמו פלישה של אויבים, שמרגיש לעם ממש כמו רעידת אדמה חזקה. המילה הִרְעַשְׁתָּה מתארת את הזעזוע העמוק שה' הביא על הארץ. בעקבות הרעש הזה נוצרו סדקים, וזה בדיוק מה שאומרת המילה פְּצַמְתָּהּ – האדמה נבקעה ונשברה.
מתוך השבר והקושי, העם פונה לה' בתפילה: רְפָה שְׁבָרֶיהָ. המילה הזו מזכירה לנו את המילה "רפואה". מכיוון שה' הוא זה שמנהיג את העולם, רק הוא יכול לרפא, לאחות את השברים הרבים ולתקן את המצב. הבקשה הזו דחופה מאוד, כִי מָטָה – כלומר, הארץ חלשה, נוטה ליפול וממש קרובה להתמוטטות. העם מבין שאם ה' לא יעזור ויתמוך בהם, הם לא יוכלו לעמוד בחזרה על הרגליים.