אין לבטוח בבני אדם או לפחד מהצלחתם הזמנית, שכן קיומם שברירי וה' הוא המחסה האמיתי. בְּנֵי־אָדָם, האנשים הפשוטים, הם רק הֶבֶל, ואפילו בְּנֵי־אִישׁ, האנשים הגדולים והחשובים, הם כָּזָב שאינו מחזיק מעמד ומאכזב כמו מעיין שמתייבש. אם נשקול את האנושות כולה בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת, ונניח את בני האדם על כף אחת ואת הריקנות על השנייה, כף בני האדם תעלה למעלה מרוב קלותה. גם אם יתאגדו ויפעלו יָחַד, בסופו של דבר הֵמָּה מֵהֶבֶל, כלומר הם קלים ופחותים מנשימת פה, וכולם שווים לחלוטין בחוסר משקלם.
תהלים, פרק ס״ב, פסוק י׳
אַ֤ךְ ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֢ב בְּנֵ֫י־אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.