המשורר מתחייב להלל את ה' ללא הרף על מעשי החסד וההצלה שעשה עמו ועם אחרים. הוא מצהיר כי פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ וכן את תְּשׁוּעָתֶךָ באופן תמידי ורציף כׇּל־הַיּוֹם, כאשר מעשי ההצלה התכופים נחשבים יחד למעשה חסד אחד ארוך ומתמשך. ההלל אינו פוסק כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת, שכן המשורר אינו יודע את מספרן של הישועות ואין להן גבול שבו יוכל לסיים את סיפורן. יתרה מזאת, הוא ימשיך להודות לה' תמיד, אף על פי שלעולם לא יוכל לדעת את מספרן המלא של צדקותיו.
תהלים, פרק ע״א, פסוק ט״ו
פִּ֤י ׀ יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כׇּל־הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.