ייסורים וייאוש אינם סוף הדרך, אלא משמשים תשתית להתחדשות וישועה מאת ה'. דוד המלך מתאר את אותן צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת שה' הביא עליו, אך כולל בתוכן גם את סבלו של עם ישראל בגלות. צרות אלו מנקות את האדם מעוונותיו, וגם כאשר הן מובילות לייאוש מוחלט ה' מקים את הסובל לתחייה ומקיים בו את ההבטחה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנִי. השפלות הקשה ביותר של הגלות מדומה לטביעה במים עמוקים, אך ה' עתיד לחלץ את עמו וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ להוציא אותם, ולהבטיח כי תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי אל חיים של גאולה.
תהלים, פרק ע״א, פסוק כ׳
אֲשֶׁ֤ר (הראיתנו) [הִרְאִיתַ֨נִי ׀] צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב (תחינו) [תְּחַיֵּ֑נִי] וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.